.png)
Shop
.png)
פרטים ליצירת קשר עם
יהודית
Judith – Fine furniture maker blending tradition with modern craftsmanship. Born in France, she moved to Israel in 2017 and discovered her passion for woodworking. Only after studying ébénisterie did she learn her great-grandfather shared the craft. She creates timeless pieces, from furniture to Judaica, including Hanukkiot and mezuzah cases. Visit her workshop in Afula Illit to see her work firsthand.
יהודית – נגרית אומנותית המשלבת מסורת עם עבודת יד מודרנית.
נולדה בצרפת, עלתה לישראל בשנת 2017, ואז גילתה את התשוקה שלה לעבודות עץ.
רק אחרי שלמדה ébénisterie (נגרות אומנותית), גילתה שסבא רבא שלה עסק באותה מלאכה.
היא יוצרת פריטים על-זמניים – מרהיטים ועד יודאיקה, כולל חנוכיות ובתי מזוזה.
מוזמנים לבקר בסטודיו שלה בעפולה עילית ולהתרשם מהעבודה מקרוב!
_edited.png)
במקום לספר משהו על עצמי, הייתי רוצה להאיר משהו מיוחד על הסדנה שלי – או יותר נכון, על המיקום שלה. אחרי עלייתי, ולאחר שנים של "יהודי נודד", הפכתי ל"נגר נודד". את השנים הראשונות שלי בישראל ביליתי בנדודים בין סדנאות שיתופיות שונות. מהר מאוד הבנתי שאם אני רציני לגבי העסק שלי, עליי לפתוח מקום משלי.
זו הייתה קפיצת אמונה לא פשוטה, במיוחד עם העברית השבורה שלי. חיפשתי וחיפשתי עד שמצאתי מקום. לא באזור יפה או אמנותי כמו הקודמים שהכרתי – להפך, המקום היה די מוזנח, מלא אבק מתכת, שמן ושאריות גריז מהחניות הסמוכות. אבל היה בו משהו מעבר למה שהעין רואה. סוג אחר של יופי – כזה שמחזיר תקווה בימים מורכבים.
היופי הזה הוא באנשים שתפגשו כאן. קיבוץ גלויות כפי שאומרים בישראל. תנו לי להציג בפניכם חלק מהם:
עלי, הנגר שמעבר לכביש, שאמנם אינו יהודי, אך יש לו מזוזה בפתח הדלת כדי לקבל בברכה את לקוחותיו היהודים. עלי היה בין הראשונים שקיבלו את פניי כשהגעתי.
תלי, המכונאי שמתמחה ברכבי 4X4, צבר ישראלי שתמיד מוכן להושיט יד ולעזור.
חמודי (לא, לא "חמודי" במובן של "מתוקי" בעברית, אלא הכינוי הערבי למוחמד), בעל חנות לחומרי בניין שממנה מתנופף דגל ישראל גדול בכל יום. מה שאני הכי אוהב אצלו זה כשרואים בישיבה בחורים חרדים עם כיפה, זקן ופאות יושבים אצלו בחנות, שותים קפה ומנהלים שיחה ידידותית איתו ועם עובדיו.
בנוסף לערבים ישראלים, לצברים החילונים וליהודים החרדים, יש כאן גם קהילה גדולה של יהודים אתיופים – וגם אני והכלב שלי. השכונה הזו היא אחד המקומות השקטים והשלווים ביותר שאליהם הגעתי.
הלוואי שהעולם היה רואה את זה.
במקום לספר על עצמי, הייתי רוצה להאיר משהו מיוחד על הסדנה שלי – או ליתר דיוק, על המיקום שלה.
אחרי שעליתי לארץ, ולאחר שנים של נדודים כיהודי נודד, הפכתי גם לנגר נודד.
בשנים הראשונות שלי בישראל עברתי מסדנה שיתופית אחת לאחרת, עד שהבנתי שאם אני רציני לגבי העסק שלי, אני חייב לפתוח מקום משלי.
זה היה צעד אמיץ (ומפחיד), במיוחד עם העברית השבורה שלי. חיפשתי וחיפשתי – ולבסוף מצאתי מקום.
לא באזור יפה או אמנותי כמו המקומות שהייתי בהם קודם, אלא בדיוק להפך – שכונה מאובקת עם אבק מתכת, שמן וגריז מהחנויות שמסביב.
אבל היה שם משהו מעבר למה שנראה לעין – יופי אחר, כזה שמחזיר תקווה, במיוחד בזמנים מורכבים.
השכונה הזו היא קיבוץ גלויות אמיתי.
תכירו את האנשים שמרכיבים את הקהילה המיוחדת הזו:
עלי, הנגר שמעבר לכביש, שאמנם אינו יהודי, אך יש לו בית מזוזה בפתח כסימן קבלת פנים ללקוחות היהודים שלו. עלי היה בין הראשונים שקיבלו את פניי כשהגעתי.
תלי, המכונאי המומחה לרכבי 4x4, צבר ישראלי שתמיד מוכן להושיט יד ולעזור.
חמודי (לא, לא "חמודי" בעברית אלא הכינוי הערבי למוחמד), בעל חנות כלי העבודה ממנה מתנופף דגל ישראל גדול בכל יום.
מה שאני הכי אוהב בביקור אצלו הוא לראות את הבחורים מהישיבה הסמוכה נכנסים לקנות שם ציוד, ולפעמים אפילו יושבים מאחורי הדלפק עם כיפה, זקן ופאות, שותים קפה ומשוחחים עם חמודי והעובדים שלו.
מעבר לערבים ישראלים, לצברים החילונים ולחרדים, יש כאן גם קהילה גדולה של יהודים יוצאי אתיופיה – ולצידם, אני והכלב שלי.
המקום הזה הוא אחד מהאזורים הכי שלווים ושקטים שנדדתי אליהם.
אם רק העולם היה רואה את זה.
Judith Nusimovici
